בס"ד
"טרקטורים"/ רוני סומק
"טרקטורים" הוא שיר מחאה נגד השכחת השואה. השיר מתאר מציאות שבה צאצאיהם של רוצחי היהודים בשואה מנהלים חיי שגרה כאילו דבר לא קרה. הם עוסקים למחייתם בייצור טרקטורים ומכירתם, כאשר העם הגרמני כולו קונה את הטרקטורים וחורש איתם את האדמה. העם הגרמני חי חיים פסטורליים ושלווים. הם בונים בתים עם גג אדום, נוטעים עצים ואף נהנים משתיית בירה במסבאה. כל זאת במקום שלפני זמן לא רב מצאו בו המוני יהודים את מותם מיד הנאצים.
בסופו של השיר מסיק הדובר-השר מסקנותיו על טיבה של ההיסטוריה האנושית: ההיסטוריה משולה למכון יופי שכן היא מתמחה בכיסוי העולם המכוער על ידי שכבת יופי.
חלק א' - הצאצאים של פושעי המלחמה
5 טורים שאחריהם עוסקים בעם הגרמני; -
3 טורים אחרונים הכוללים סיכום מפי הדובר. במעבר מחלק לחלק מתקיימת דינמיקה של הכללה: כשהמחבר הולך מן הפרטי אל הכללי יותר: תחילה הוא מדבר על הבנים של פושעי המלחמה, שחיים את חייהם ללא התייחסות לעבר, אחר-כך הוא מכליל את התיאור הזה על העם הגרמני כולו, ולבסוף, בא באותה טענה אל ההיסטוריה באופן כללי.
- פסיחה ובידוד המלה "מפצלת" בשורה נפרדת::
"אפילו בשערה של
מפלצת".
הפסיחה מבודדת את המלה מפלצת בטור הסיום. המלה הזאת חשובה במיוחד, מכיוון שהיא מסכמת את תפיסת הדובר של מצב העולם המודרני: מובן מאליו, שזוועות מלחמת העולם השנייה והשואה היו מפלצתיות, אך השכחת הזוועות הללו היא לא פחות מפלצתית, לדעת הדובר, שהרי מפלצת תישאר מפלצת גם אם יסרקו בלורית בשערה.
אמנם השיר עוסק בנושא הקשור לשואה, אך השואה או המושגים הקשורים אחיה ישירות לא מוזכרים בשום מקום בשיר. כיוון שכך, רק מי שמכיר את הקונוטציות ההיסטוריות של המושגים המוזכרים בשיר רואה את המחאה והביקורתיות שבו:
ד"ר מנגלה: רופא נאצי, שערך ניסויים בבני-אדם באושוויץ-בירקנאו, הצליח להימלט לארגנטינה ומת בשנות ה-70 מוות טבעי.
הדרך שבין מינכן לשטוטגרט: באזור מינכן נמצא מחנה הריכוז דכאו (שאמנם לא היה מחנה השמדה), שאמנם לא היה מחנה השמדה, אך אסירים נספו בו מרעב, מחלות, קור וכו'.
פסטיבל הבירה: האסיפות הראשונות של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית נערכו במרתפי בירה במינכן.
כשלוקחים בחשבון את הקונוטציות ההיסטוריות של המושגים הללו, מתבהרת המשמעות של שתי השורות הראשונות של השיר: בני הפושעים חיים ומשגשגים באותם המקומות, שאדמתם ספוגה בדם קורבנות השואה והמלחמה.
על רקע זה מתבהרת האירוניה שבשיר: הגרמנים חורשים את אדמתם, כשהם שוכחים את העובדה שהיא ספוגה בדם ומלאה בעצמות הנספים; הם משקים עץ, שגם הוא ניזון מדם הנספים; הם צובעים את רעפי הבית באדום (צבע דם) על מנת לכסות את הצבע הישן, שהיה עד לזוועות השואה; הם יושבים במרתפי בירה שאינם זוכרים את הזוועה שיצאה משם והתפשטה כמו מגפה.
בשיר לא נעשה שימוש בלשון ציורית עודפת – אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו של סומק, שמבקש לחבר שירה המובנת לכל. במקרה שלפנינו הוא מציע שיר מחאה מאופק, שמעביר את הביקורת באמצעות אירוניה עדינה, ללא קריאות מפוצצות. אם זאת, לכמה מושגים בשיר נוספת משמעות סמלית:
טרקטורים – מסמלים את השכחת השואה וטשטוש העקבות, מכיוון שבאמצעות הטרקטורים מיישרים את האדמה. מאחר וזהו סמל מרכזי להשכחה, הוא מופיע בכותרת השיר. גם לפעולות החרישה והצביעה יש אותה משמעות סמלית של טשטוש, הסוואה ומחיקה. הצבע האדום, בו צובעים את הגגות הוא צבע סמלי – צבע דם: באופן אירוני, הגרמנים צובעים את הגגות על מנת לכסות את העבר, אך דם הקורבנות ממשיך לזעוק מן האדמה, הגגות עדיין אדומים. לצד אלה, המשורר עשה שימוש בדימוי "תזמורת המסבאה מוצבת על הרחבה כחילי בדיל בחלון ראווה" – באמצעות הדימוי הזה המחבר מתאר מצב שבו בעיני הגרמנים המודרניים דברים בעלי קונוטציות היסטוריות מאיימות נראים תמימים ומצועצעים, תוך שהם מעדיפים לשכוח שארצם הולידה לא את חיילי הבדיל, אלא את החיילים הנאציים שהביאו אתם מוות לכל מקום שהגיעו. לקראת סיום השיר נעשה שימוש במטפורה אחת ותמונה מטפורית אחת. המטפורה היא "מכון היופי של ההיסטוריה", והיא מסכת את המצב המתואר בשיר, כשהזוועות מושכחות ומודחקות, וגרמניה החדשה איננו מעוניינת לזכור את הפשעים האיומים שהתרחשו בה לפני מספר עשורים בלבד. בגרמניה, כמו במכון יופי, יודעים לתקן את הפגמים ולהפוך את המכוער ליפה. התמונה המטפורית היא תמונת הסיום "יודעים לסרק בלורית אפילו בשערה של מפלצת" – גם התמונה הזאת באה לתאר את תהליך ההשכחה וההדחקה המתרחש, לדעתו של הדובר, בגרמניה: בה, כמו כמכון יופי, לא נרתעים אפילו ממפלצת ומשתדלים להעניק לה מראה סביר.
ניגודים : בין מילים המבטאות שמחה לעומת הרוע
הקבלות : בין הבית הראשון לשני . חריש – סרוק, חלון ראווה – מכון יופי, מנגלה – מפלצת.
פסיחות : בבית הראשון לתת משקל לכל פעולה המדגישה את החיים הנורמלים כביכול. בבית השני ליצור את אפקט ההפתעה , ההתהפכות , הגילוי.
מטאפורה : מכון היופי , מפלצת.
דימוי: כחיילי בדיל.
אסוציאציות: פסטיבל הבירה – מרתף הבירה, מינכן ושטוטגרט – גרמניה החדשה,
חרישה, כיסוי, דם..
accessibility
